Beitsah
Daf 10b
משנה: חָל לִהְיוֹת אַחַר שַׁבָּת בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מַטְבִּילִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כֵּלִים מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת וְאָדָם בַּשַּׁבָּת:
Traduction
Si le jour de fête se trouve être un dimanche, on devra accomplir avant le samedi les purifications légales en usage pour la fête, disent les Shammaïtes; les Hillelites prescrivent de purifier les ustensiles avant le samedi, mais les hommes peuvent prendre le bain en ce jour.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חל להיות. י''ט אחר השבת:
מטבילין את הכל. בין כלים ובין אדם שחייב לטהר עצמו ברגל מטבילין מלפני השבת:
וב''ה אומרים כלים מלפני השבת. ואפי' כלים שנטמאו מעי''ט אין מטבילין אותן בי''ט וטעמא גזירה שמא ישהא דאי שרית ליה לאטבולינהו בי''ט אתי למישהי אף לאלו שנטמאו זמן הרבה קודם י''ט כדי להטבילן בי''ט לפי שהוא פנוי בי''ט ובתוך כך אתי לידי תקלה להשתמש בהן תרומה ולפיכך גזרו שלא להטביל שום כלי בי''ט ואפי' הנטמא מעי''ט והלכך י''ט שחל להיות אחר השבת מטביל הכלים מלפני השבת:
ואדם בשבת. משום דנראה כמיקר ומצטנן ולתענוג ולא לשם טבילה והלכך לא חששו לומר דמיחזי כמתקן גברא:
משנה: וְשָׁוִין שֶׁמַּשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן לְטַהֲרָן אֲבָל לֹא מַטְבִּילִין. מַטְבִּילִין מִגַּב לְגַב וּמֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה בְיוֹם טוֹב:
Traduction
Tous deux (Shammaï et Hillel) s’accordent à reconnaître que, pour purifier de l’eau claire devenue impure, on peut la mettre en contact avec de l’eau courante (bourbeuse) le jour de fête, à l’aide d’un vase de pierre non susceptible de propagation impure; mais il est défendu d’y employer tout autre vase, que l’on baignerait ainsi du même coup. Il est permis de baigner des ustensiles qu’il s’agit seulement de changer de place, ou s’il s’agit de changer de compagnie (pour s’attabler le soir de Pâques).
Pnei Moshe non traduit
מתני' ושוין. ב''ש וב''ה:
שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן. אם יש לו מים יפין לשתות ונטמאו ממלא מהן כלי אבן שאינו מקבל טומאה ונותן אותם במקוה שהם מים מלוחים ועכורים שאינן ראוין לשתיה עד שנושקים מים למים ונמצא אלו כזרועים ומחוברים למי המקוה ובטלי אגבייהו ונטהרו. ואין טהרה במקוה לשום אוכל ומשקה אלא למים בלבד ואין זה בתורת טבילה אלא בתורת זריעה כדאמרי' בפ''ב דפסחים דף ל''ד:
אבל לא מטבילין. שאין נותנין אותן בכלי אף הצריך טבילה ולהשיק בו כדי להעלות טבילה לכלי אגב השקת המים:
ומטבילין מגב לגב ומחבורה לחבורה בי''ט. מגב גיתו לגב בדו או איפכא כגון שהטביל כלים על דעת שידרוך בהן זתים בבית הבד לשמן של חולין ואח''כ נמלך לדרוך מהן ענבים בגת ליין של תרומה וצריך להטבילן פעם שניה לשם תרומה או מתרומה לעשות בהם קדש ואין טבילה זו להעלותן מידי טומאה אלא ממעלות מדרבנן ומטבילין טבילה כזו בי''ט וכן מחבורה לחבורה שהיה נמנה לאכול פסח עם חבורה זו ונמלך לאכול בחבירה אחרת א''נ מחבורת אכילת חולין לחבורת אכילת מעשר שני:
הלכה: מַתְנִיתָה בְכֵלִים גְּדוֹלִים. אֲבָל בְּכֵלִים קְטַנִּים מַעֲרִים עֲלֵיהֶן וּמַטְבִּילָן. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מְמַלֵּא הוּא אָדָם כֶּלִי טָמֵא מִן הַבּוֹר וּמַעֲרִים עָלָיו וּמַטְבִּילוֹ. תַּנֵּי. נָפַל דְּלָייוֹ לְתוֹךְ הַבּוֹר. נָפַל כְּלָייוֹ לְתוֹךְ הַבּוֹר. מַעֲרִים עֲלֵיהֶן וּמַטְבִּילָן. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. בְּכֵלִים שֶׁנִּיטְמְאוּ בְּאַב הַטּוּמְאָה. וְחוֹרָנָה אָמַר. בְּכֵלִים שֶׁנִּיטְמְאוּ בִווְלַד הָטּוּמְאָה. מָתִיב מָאן דְּאָמַר בִּווְלַד הַטּוּמְאָה לָמָאן דְּאָמַר בְּאַב הַטּוּמְאָה. אֲפִילוּ בַחוֹל יְהֵא טָעוּן הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. אָמַר לֵיהּ. בְּרוֹצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חוּלִין בְטָהֲרָה.
Traduction
vide
כָּל מְחוּייָבֵי טְבִילוֹת טוֹבְלִין כְּדַרְכָּן בְתִשְׁעָה בְאַב וּבְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים. כְּדַיי הוּא בֵיתוֹ שֶׁלְאֱלֹהֵינוּ שֶׁיֹּאבְדוּ עָלָיו הַכֹּהֲנִים טְבִילָה אַחַת. דָּרַשׁ רִבִּי לֵוִי כָּהָדָא דְרִבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים.
Traduction
(54)En tête est un passage déjà traduit (Terumot 2, 3). Toutes les personnes qui ont le devoir de prendre un bain légal (à la fin d’une impureté) le prendront régulièrement, même le jour du jeûne du 9 Ab, ou du grand pardon. R. Hanania, le chef des cohanim, dit: cependant, le souvenir de la destruction du Temple juif (au 9 Ab) est assez grave pour faire ajourner un bain aux cohanim; et R. Levi a professé en public le même avis
וְאָדָם בַּשַּׁבָּת. שֶׁכֵּן אָדָם טוֹבֵל לָקֶרוּיוֹ בַשַּׁבָּת.
Traduction
– ''L’homme peut se baigner le samedi'', comme il lui arrive aussi en ce jour de se tremper le corps à l’eau pour se rafraichir.
רַב אָמַר. אוֹמֵר אֲנִי. אֵין פָּחוּת בִכְּזַיִת. לֵית הָדָא פְלִיגא עַל רִבִּי יוֹתָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנַן אָמַר. עָלַי וְעַל מִי שֶׁלֹּא עִירֵב. מַתְנִיתָה מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. עֵירוּב תְחִילָּתוֹ וְסוֹפוֹ אֵין לוֹ שִׁעוּר. יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אֵין מְעָֽרְבִין לֹא בַחֲצֵירוֹת וְלֹא בַתְּחוּמִין. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מְעָֽרְבִין בַחֲצֵירוֹת וְאֵין מְעָֽרְבִין בַתְּחוּמִין. מְעָֽרְבִין בַחֲצֵירוֹת. שֶׁכֵּן אַתְּ מַתִּיר לוֹ דָּבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לוֹ. וְאֵין מְעָֽרְבִין בַתְּחוּמִין. שֶׁכֵּן אַתְּ מַתִּיר לוֹ דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר לוֹ אִית תַּנָּיֵי תַנִּי וּמַחֲלִף. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הוֹאִיל וָהֵן תַּנָּייָא מְחַלֵּף. צְרִיכִין אֲנָן מֵיחוּשׁ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. 10b מָאן דַּעֶבַד טַבָּאוּת מְעָרֵב מִן אֶיתְמֹל. אָמַר רִבִּי יוּדָן. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּשֶׁלֹּא עָשָׂה לוֹ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין. אֲבָל אִם עָשָׂה לוֹ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵה בֵירִבִּי בּוּן בָּעֵי. וְעֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין מַתִּירִין אֶת הַמְחִיצוֹת.
Traduction
Rav déclare que, selon lui, le mets préparé ne devra pas être moins grand qu’une olive. N’est-ce pas en opposition avec ce que R. Yohanan a professé plus haut qu’en accomplissant ladite formalité du mets anticipé, on devra convenir qu’il serve à mainte autre personne (bien qu’il n’en reviendra à chacun qu’une parcelle)? En effet, un enseignement confirme l’avis de R. Yohanan, en disant que cette préparation, soit en principe, soit à la fin, pourra n’avoir pas de mesure. – Au jour de fête survenant un vendredi, on ne devra établir l’eruv (association symbolique), ni pour la jonction des cours, ni pour reculer les limites shabatiques, selon l’avis de R. Méir; les autres sages permettent l’eruv des cours, non celui des limites. Celui des cours est permis, parce qu’il confirme seulement un transport déjà autorisé en ce jour; mais celui des limites est défendu, parce qu’un tel déplacement est aussi bien interdit le jour de fête que le samedi. Selon une autre version, il faut renverser l’énoncé des avis, attribuer à G ce qu’ont dit les sages, et réciproquement. Dès lors, dit R. Eleazar, puisque l’ordre a été confondu, nous devons avoir égard au plus sévère. R. Jérémie dit au nom de R. Zeira: pour bien agir, il faut établir l’eruv en tout (soit des mets, soit des cours, soit des limites) dès la veille. Toutefois, dit R. Judan, ladite distinction subsiste seulement pour celui qui n’a pas posé d’avance l’eruv des mets (cuisson anticipée); mais à celui qui a rempli cette formalité, il est loisible de poser les divers eruv même au jour de fête. Quoi, s’écria R. Yossa b. R. Aboun, est-ce que l’eruv des mets influe sur la jonction des cours? (R. Yossa n’est donc pas de ce dernier avis).
Pnei Moshe non traduit
לית הדא. דרב פליגא על ר' יוחנן וכי זה לא כחולק הוא על ר' יוחנן דלעיל. דאמר המערב אומר עלי ועל מי שלא עירב לעצמו ומסתמא אין בו כדי כזית לכל אחד ואחד ואפ''ה יוצאין בו וש''מ דר' יוחנן לית ליה הא דרב:
מתניתא. ברייתא חדא מסייעא לר' יוחנן דתניא עירוב וכו':
י''ט שחל להיות בערב שבת וכו'. תוספתא ריש פרק ב':
שכן אתה מתיר לו דבר שהוא מותר לו. שהרי איסור טלטול בחצירות ליתא ביום טוב אבל תחומין הוא דבר אסור לו בי''ט כמו בשבת:
אית תניי תני ומחליף. דרבי מאיר לדברי חכמים ודחכמים לרבי מאיר:
הואיל והן תנא מחליף. דברי ר''מ לחכמים א''כ צריכין אנן מיחוש לחומרא:
מאן דעבד טבאות. מי שהוא עושה בטוב יערב הכל מעי''ט בין לחצירות ובין לתחומין:
מותר. לעשות עירובי חצירות ותחומין בי''ט:
ועירובי תבשילין מתירין את המחיצות. בתמיה ומה שייך עירובי תבשילין לטלטול חוץ למחיצות וחוץ לתחום:
Beitsah
Daf 11a
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן אֲבָל לֹא עוֹלוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶן׃
Traduction
Les Shammaïtes disent: en offrant des sacrifices pacifiques le jour de fête, on ne devra pas faire l’imposition, et l’on ne devra même pas offrir des holocaustes de particuliers; les Hillelites permettent de faire ces offrandes ainsi que l’imposition.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ב''ש אומרים מביאין שלמי'. בי''ט שלמי חגיגה ושמחה שהן חובות היום ויש בהן צורך אכילה לאדם:
ואין סומכין עליהן. בי''ט שהסמיכה היא בכל כחו ואסורה משום שבות דמשתמש בבעלי חיים אלא סומך הוא מעי''ט עליהן ולית להו לב''ש תיכף לסמיכה שחיטה:
אבל לא עולות. עולת יחיד אין מביאין לפי שאין בה אכילה להדיוט ואפי' עולת ראיה אין מביאין אותה בי''ט אלא בשאר ימות הרגל דב''ש דרשי לכם ולא לגבוה חוץ מתמידין ומוספין שהן קרבנות צבור וזמנן קבוע:
וב''ה אומרים מביאין שלמים ועולות. שלמי חגיגה ושמחה ועולות ראיה דכתיב עצרת לה' כל דלה' אבל נדרים ונדבות לד''ה אין קרבין בי''ט משום דעיקר הקרבתן לגבוה הוא וכהנים משל גבוה קא זכו ואין זמנן עכשיו:
וסומכין עליהם. דבעינן תיכף לסמיכה שחיטה:
הלכה: מַתְנִיתָה דְלֹא כְרִבִּי. דְּתַנֵּי אֵין מַטְבִּילִין כֶּלִי עַל גַּב מֵימָיו בְּיוֹם טוֹב. וְאֵין מַשְׁקִין אֶת הַמַּיִים בִּכְלִי אֶבֶן לְטַהֲרָן בַּשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין. מַטְבִּילִין כֶּלִי עַל גַּב מֵימָיו בְּיוֹם טוֹב. וּמַשְׁקִין אֶת הַמַּיִים בִּכְלִי אֶבֶן בְּטַהֲרָה בַּשַּׁבָּת. לֹא אָמַר אֶלָּא בְשֶׁלְאֶבֶן. הָא 11a בְשֶׁלְעֵץ לֹא.
Traduction
Cette Mishna est opposée à l’avis de Rabbi exprimé dans cet enseignement: il n’est pas permis le jour de fête de baigner un ustensile en raison de l’eau impure qu’il contient (et que l’on voudrait ainsi purifier par le contact avec une autre eau pure), ni même mettre une telle eau en contact avec de l’eau pure le samedi au moyen d’un vase en pierre (impropre à transmettre l’impureté), selon l’avis de Rabbi; les autres sages autorisent la 1re action le jour de fête, et la seconde le samedi, car il s’agit là d’un ustensile de pierre (échappant à l’impureté), non de bois (susceptible de contagion impure)
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא. דלכ''ע אין מטבילין כלים בי''ט בכלים גדולים מיירי שאין דרך לשאוב בהן מים מן הבור כגון קופה גדולה וכיוצא בה ונרא' הוא שמתכוין להטביל מטומאתן אבל בכלים קטנים שראוין הן לשאוב בהן מים מן הבור כגון דלי וכיוצא בו מערים עליהן לשאוב מים בתוכן ובתוך כך מטבילן מטומאתן:
תני ר' הושעיה. כן ממלא הוא אדם מים בתוך כלי טמא ומערים עליו בכך ומטבילו:
תני. נמי הכי בברייתא אחריתא נפל דליו וכו' מערים עליהן ואומר שרוצה להעלותן ובתוך כך אם טמאין הן מטבילן מטומאתן. וגרסינן להאי סוגיא לעיל בפ''ב דתרומות בהלכה ג' ובסוף פ' במה מדליקין:
תרין אמוראין. פליגי באוקימתא דמתני' דחד מוקי לה בכלים שנטמאו באב הטומאה וקס''ד השתא דטעמא הויא משום הערב שמש דטומאה דאורייתא בעי' הערב שמש ולפיכך אין מטבילין לא בשבת ולא בי''ט שהרי אין ראוין להשתמש בהן היום אבל אם נטמאו בולד הטומאה וכגון שנטמאו במשקין ומדרבנן הוא שגזרו על משקין טמאין שיטמאו כלים גזירה משום משקה זב וזבה שהן אב הטומאה דהואיל והך טומאה מדרבנן היא אינה צריכה הערב שמש מטבילן בי''ט שראוין להשתמש בהן היום:
ואחרינא אמר בכלים שנטמאו בולד הטומאה. כלומר אפי' נטמאו בולד הטומאה אין מטבילין דסבירא ליה להאי מאן דאמר דלאו משום הערב שמש אלא דטעמא מפני שהוא מתקן את הכלי ביום טוב והלכך אפי' בטומאה דרבנן אסור דהא מיהת מתקן הוא שקודם לכן לא היו ראוין להשתמש בהן מדרבנן:
מתיב מ''ד בולד הטומאה למ''ד באב הטומאה אפילו בחול יהא טעון הערב שמש. ומהא דתנינן בשבת שם הוא דפריך להאי מ''ד. דתנינן ספק חשיכה אין מטבילין את הכלים ולדידך דמחלקת בין אב הטומאה לולד הטומאה ומטעמא דהערב שמש א''כ מאי אריא דקתני בשבת בין השמשות אין מטבילין את הכלים הא אפי' בחול אין מטבילין בין השמשות לאותן הטעונים הערב שמש שהרי בין השמשות ספק לילה הוא ושמא ירצה להשתמש בהן מיד:
א''ל ברוצה להשתמש חולין בטהרה. ולחולין א''צ הערב שמש דלא אמרו הערב שמש אלא בתרומה וקדשים ואפי' למעשר לא בעי הערב שמש כדתנן פי''ד דנגעים טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה וכו'. ואי קשיא דאי הכי גם בבין השמשות דשבת אמאי לא יטבול הרי לחולין א''צ הערב שמש די''ל דהכי נמי קאמר ליה דלא כדסלקא אדעתך דטעמא דידי גבי שבת וי''ט משום הערב שמש ולהכי קאמינא דבנטמאו בולד הטומאה מטבילן דאי הכי מאי אמרת ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה והרי לחולין א''צ הערב שמש והוה לך למיפרך פירכא דעדיפא טפי מדידך דהא במתני' דהכא וכן במתני' דספק חשיכה סתמא קתני דאין מטבילין ומשמע אפי' טבילה להשתמש בהן חולין בטהרה אסור ואמאי הא לא בעיא הערב שמש אלא דליתא כלל לס''ד דידך דטעמא דידי לאו משום הערב שמש אלא דטעמא דידי נמי משום מתקן הוא ובהא מיהת פליגנא עלך דסבירא לי דלא שייך תיקון אלא בנטמאו בטומאה דאורייתא שהיא אב הטומאה אבל אם נטמאו בולד הטומאה הואיל ומדאורייתא טהורין לגמרי הן לא מיקרי תיקון והשתא ניחא נמי מתני' דספק חשיכה דכשנטמאו באב הטומאה אין מטבילין אותן אף בין השמשות דשבת דמתקן הוא וכמ''ד דבר שהוא משום שבות גזרו עליו אף בבין השמשות:
גמ' מתניתא דלא כרבי דתני בתוספתא פ''ב אין מטבילין וכו'. ומסיים בתוספתא בדברי חכמים ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן אבל לא להטבילן. ומתני' דקתני סתמא משיקין את המים בכלי אבן לטהרן דמשמע אפי' בשבת דלא כרבי אלא כחכמים. ומפרשינן דמתני' בשבת איירי ושפיר אתיא כחכמים:
לא אמר אלא בכלי אבן. ולא אמרן אלא בשל אבן דוקא דביה לא שייך טבילה דאינו מקבל טומאה והשקה לטהר את המים בתורת זריעה מותר:
הא בשל עץ לא. דמקבל טומאה היא וכשנותן המים היפי שנטמאו בתוכו נטמא הכלי וא''כ השקתו היינו טבילתו ואין מטבילין כלי על גב מימיו בשבת:
הלכה: בֵּיִת שַׁמַּי אוֹמְרִים. הוּתְּרָה סְמִיכָה שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. לֹא הוּתְּרָה סְמִיכָה שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ. אֵי זוֹ הִיא שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ. מֵאֶתְמוֹל. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי בְּאָשָׁם מְצוֹרָע שֶׁסָּמַךְ עָלָיו [מֵאֶתְמוֹל] לֹא יָצָא. שַׁלְמֵי נְדָבָה שֶׁסָּמַךְ עֲלֵיהֶן מֵאֶתְמוֹל יָצָא. מַה פְלִיגִין. בְּשַׁלְמֵי חֲגִיגָה. בֵּית שַׁמַּי עָֽבְדִין לוֹן כְּשַׁלְמֵי נְדָבָה. בֵּית הִלֵּל עָֽבְדִין לוֹן כְּאָשָׁם מְצוֹרָע. אָמַר רִבִּי יָסָי הֵן דַּאַתְּ אָמַר. אָשָׁם מְצוֹרָע שֶׁסָּמַךְ עָלָיו מֵאֶתְמוֹל לֹא יָצָא. בִּזְמַנּוֹ. עִיבֵּר זְמַנּוֹ נַעֲשֶׂה כְּשַׁלְמֵי נְדָבָה.
Traduction
Les Shammaïtes interdisent l’imposition le jour de fête, parce qu’ils autorisent une imposition irrégulière (55)J., (Hagiga 2, 3) ( 78a)., que l’égorgement ne suit pas aussitôt; les Hillélites n’autorisent pas une telle imposition, et ils la permettent par conséquent le jour de fête. On l’appelle irrégulière si elle a eu lieu la veille. Tous reconnaissent, dit R. Zeira, que si l’on a fait la veille l’imposition pour un sacrifice expiatoire offert par un homme guéri de la lèpre, le devoir n’est pas considéré comme rempli; et si pour les sacrifices pacifiques de vœu on a fait l’imposition la veille, elle est valable. La discussion porte seule sur les sacrifices pacifiques de fête: les Shammaïtes les considèrent à l’égal de ceux d’un vœu (comportant la faculté d’imposition anticipée); les Hillélites au contraire les comparent au sacrifice d’expiation (56)J., (Nazir 8, 2) ( 57a). du lépreux (exigeant l’imposition immédiate). R. Yossa dit: l’avis précédent, de ne pas admettre pour valable le sacrifice pacifique du lépreux dont l’imposition a eu lieu la veille, est vrai pour celui qui est présenté en son temps (au 8e jour); mais une fois ce moment passé, ce sacrifice devient l’égal des sacrifices pacifiques de vœu.
Pnei Moshe non traduit
גמ' סמיכה שלא כדרכה. כדמפרש ואזיל סמיכה שהיא מאתמול ולא סמוך לשחיטה נקרא שלא כדרכה והותרה היא לב''ש ולפיכך אין סומכין בי''ט שיכול הוא לסמוך מעי''ט:
לא יצא. ואף דלא כתיב ביה וסמך ושחט:
בזמנו. אם הביא בזמנו ביום השמיני:
כֵּיצַד מִגָּב לְגַב. רָצָה לַעֲשׂוֹת עִיסָּתוֹ עַל גַּבֵּי גִיתּוֹ. אוֹ גִיתּוֹ עַל גַּבֵּי עִיסָּתוֹ. מַטְבִּיל אֶת כֵּילָיו. כֵּיצַד מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה. הָיָה אוֹכֵל עִם חֲבוּרָה זוֹ וְנִמְלָךְ לוֹכַל עִם חֲבוּרָה אֶחֶרֶת. טוֹבֵל.
Traduction
– La Mishna autorise le bain pour un changement de place: si p. ex. on a d’abord purifié ce qui est nécessaire au pressoir et qu’ensuite on veut y pétrir la pâte (d’où il faudra prélever la part sacerdotale), un nouveau bain est exigible en raison du degré supérieur de gravité. De même, si après s’être proposé de manger l’agneau pascal avec telle compagnie de gens, on veut changer, il faut au préalable un nouveau bain.
Pnei Moshe non traduit
לעשות עיסתו ע''ג גיתו. שהטביל בתחלה כליו לעשות בהן בגת בטהרה ונמלך לעשות בהן עיסתו ולהפריש חלה בטהרה ומטבילן טבילה אחרת שהחלה כתרומה היא או איפכא וכעין דפרישית במתני':
אָֽמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי. מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי אוֹסֵר לָהֶדְיוֹט הֲרֵי אֲנִי מַתִּיר לַגָּבוֹהַּ. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מוּתָּר לָהֶדְיוֹט אֵינוֹ דִין שֶׁנַּתִּיר לַגָּבוֹהַּ. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי. וַהֲרֵי נְדָרִים וּנְדָבוֹת יוֹכִיחוּ. שֶׁהֵן מוּתָּרִין לָהֶדִיוֹט וַאֲסוּרִין לַגָּבוֹהַּ. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵית הִלֵּל. לֹא. אִם אָמַרְתֶּם בִּנְדָרִים וֹנְדָבוֹת שֶׁאֵין זְמַנָּן קָבוּעַ. תֹּאמְרוּ בַחֲגִיגָה שֶׁזְּמַנָּהּ קָבוּעַ. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי. חֲגִיגָה אֵין זְמַנָּהּ קָבוּעַ. שֶׁאִם לֹא חָג בְּרִאשׁוֹן חוֹגֵג בַּשֵּׁינִי. לֹא חָג בַּשֵּׁינִי חוֹגֵג בַּשְּׁלִישִׁי.. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵית הִלֵּל. חֲגִיגָה זְמַנָּהּ קָבוּעַ. שֶׁאִם לֹא חָג בָּרֶגֶל. אִינוֹ יָכוֹל לַחוֹג אַחַר הָרֶגֶל. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי. וַהֲלֹא כְּבָר נְאֱמַר אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֣ל לְכָל נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵֽעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃ אָֽמְרוּ לָהֶן בֵית הִלֵּל. מִשָּׁם רְאָייָה. לָכֶם אֵינוֹ נַעֲשֶׂה. [אֲבָל] נַעֲשֶׂה הוּא לַגָּבוֹהַּ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמְרוֹ טַעַם אַחֵר. מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁכִּירָתָךְ סְתוּמָה כִּירַת רַבָּךְ פְּתוּחָה. בְּשָׁעָה שֶׁכִּירָתָךְ פְּתוּחָה אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא כִירַת רַבָּךְ פְּתוּחָה. דָּבָר אַחֵר. אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא שׁוּלְחָנָךְ מָלֵא וְשׁוּלְחַן קוֹנָךְ רֵיקָם.
Traduction
Il doit en être forcément ainsi, dit Hillel à Shammaï; car si le samedi, où il est interdit aux simples israëlites d’offrir des sacrifices, il est permis aux cohanim de les offrir pour le culte; à plus forte raison cette dernière sorte est autorisée aux simples jours de fête, où il est permis aux simples israëlites de se livrer aux travaux nécessaires pour la consommation. Ceci ne prouve rien, réplique Shammaï, comme le démontrent les offrandes volontaires et vœux, qu’il est interdit de sacrifier (de votre aveu) même aux simples jours de fête. Distinguons, observa Hillel, en ce que les sacrifices pour vœux et offrandes n’ont pas d’époque déterminée, tandis que le sacrifice de fête a une époque déterminée, dépendant de la fête. Non, dit Shammaï, ce dernier même n’est pas bien précis, puisqu’en cas d’omission le 1er jour, on l’offrira au 2e ou 3e. Toutefois, observe Hillel, il y a fixité en ce qu’à défaut de présentation pendant toute la durée de la fête (si elle est p. ex. de 7 jours), on ne pourra plus l’offrir. De même Shammaï défend d’offrir l’holocauste du particulier, d’après ce qui est dit (Ex 12, 16): Seulement, ce qui sert à manger à toute personne, ceci seul pourra être fait pour vous (non l’holocauste). Précisément, réplique Hillel, nous tirons une preuve de la dernière expression de ce verset: pour vous, on ne sacrifiera pas, mais à l’Éternel. Selon G, les Hillélites formulent leur raisonnement d’une autre façon et disent: si le samedi où ton four est fermé, celui de ton maître reste ouvert (la combustion étant loisible au temple pour le culte); à plus forte raison doit-il rester ouvert lorsque ton four est aussi ouvert (aux jours de fête); ou bien encore, il n’est pas convenable que ta table soit pleine et celle de ton maître reste vide.
Pnei Moshe non traduit
מה אם בשעה שאני אוסר להדיוט. מלאכה כגון בשבת שכל מלאכה של הדיוט אסורה:
הרי אני מתיר. להקריב קרבנות לגבוה:
בשעה שהוא מותר להדיוט. מלאכת אוכל נפש בי''ט אינו דין שנתיר קרבנות לגבוה:
והרי נדרים ונדבות יוכיחו. שהרי מותר להדיוט לעשות אוכל נפש בי''ט ואתם מודים שאסורין לגבוה להקריב נדרים ונדבות בי''ט:
אינו יכול לחוג אחר הרגל. שאין לו תשלומין אלא כל שבעה והלכך נקרא זמנה קבוע:
אבא שאול אומר טעם אחר. בלשון אחר אמרו להן ב''ה לב''ש להק''ו מה אם בשעה שכירתך סתומה בשבת כירת רבך פתוחה וכו' ולהאי לישנא לא השיבו להן ב''ש נדרים ונדבות יוכיחו דס''ל נדרים ונדבו' קרבין בי''ט:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הוָה עֲבַר קוֹמֵי סִדְרָא. וּשְׁמַע קָלְהוֹן קְרָאֵיי הָהֵן פְּסוּקָא. וַיִּזְבְּח֣וּ לַֽיי זְ֠בָחִים וַיַּעֲל֨וּ עוֹלוֹת לַיי לְֽמָֽחֳרַת֘ הַיּ֣וֹם הַהוּא֒. אָמַר. מָאן דִּמְפְסִק לֵהּ כְּבֵית שַׁמַּי. מָאן דָּקָרֵי כוּלֵּהּ כְּבֵית הִלֵּל. נִיחָא עוֹלוֹת לְֽמָֽחֳרַת הַיּוֹם וּשְׁלָמִים לְמָֽחֳרַת הַיּוֹם. וְאֵין שְׁלָמִים בָּאִין כְּבֵית שַׁמַּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. דָּוִד מֵת בָּעֲצֶרֶת. וְהָיוּ כָל יִשְׂרָאֵל אוֹנְנִין והִקִרִיבוּ לְמָחָר.
Traduction
R. Yossé b. R. Aboun raconte que R. Simon b. Lakish passant devant la salle d’études entendit lire ce verset (1Ch 29, 21): Ils sacrifièrent à l’éternel des victimes et firent consumer des holocaustes à Dieu au lendemain du jour, et il dit: celui qui lit ce verset en le coupant au milieu, faisant attribuer au lendemain l’apport de l’holocauste, suit l’avis des Shammaïtes; celui qui lit ce verset entier dans un seul sens adopte l’avis des Hillélites. On comprend, en scindant le verset en 2 parts, que l’on trouve ainsi indiquée l’obligation de reléguer au lendemain les holocaustes; mais puisqu’après ces mots il est question de milliers de sacrifices pacifiques offerts pour la plupart des Israélites, est-ce à dire qu’il faut aussi les reléguer au lendemain, ce que Shammaï ne prescrit pas? C’est que, dit R. Yossé b. R. Aboun, au dernier jour de la fête des tentes, David étant mort (57)Rabba sur (Rt 3)., tout Israël se trouva en deuil, et l’on dut par exception ajourner les offrandes pacifiques au lendemain.
Pnei Moshe non traduit
רשב''ל הוה עבר קומי. לפני בית המדרש ושמע קול הקוראים פסוק הזה ויזבחו לה' וגו' ופסוק הוא בד''ה א' כט:
אמר מאן דמפסק לה כב''ש. מי שקורא ויזבחו לה' זבחים בטעם מפסיק כב''ש ס''ל דהכי משמע ויזבחו לה' זבחים היום ויעלו עולות לה' למחרת היום ההוא ולא הקריבו עולות היום לפי שי''ט של עצרת היה כדלקמן וזהו כב''ש שאין מביאים בי''ט אלא שלמים:
מאן דקרי כולה כב''ה. כלומר מי שקורא כל הפסוק עד למחרת היום ההוא כאחד מבלי טעם מפסיק דמשמעו ויזבחו לה' זבחים ויעלו עולות לה'. זה היה הכל ביום אחד. ולמחרת היום ההוא פרים אלף וגו' כדכתיב שם וזה כב''ה דאף עולות קריבין בי''ט. וגרסי' לכל הא לקמן בפ''ב דחגיגה בהלכה ד':
ניחא עולות למחרת היום ההוא. למאן דמפסיק וקורא וכב''ש פריך דהניחא ריש הפסוק הזה דזבחים והן שלמים קרבו היום ועולות למחרת היום ההוא אלא דסיפיה דקרא קשיא דבתר למחרת היום ההוא כתיב פרים אלף אילים אלף כבשים אלף ונסכיהם וזבחים לרוב לכל ישראל וא''כ משמע דג''כ ושלמים למחרת היום הוא שהקריבו ואין שלמים באין כב''ש בתמיה וכי לא קאמרי ב''ש דמביאין שלמים בי''ט ולמה לא הקריבו כל השלמים לכל ישראל בו ביום שהתחילו להקריב שלמים:
אמר ר' יוסי בר' בון דוד המלך מת. בו ביום בעצרת אחר שהתחילו להקריב שלמים והיו כל ישראל אוננין ולא היו יכולין להקריב עד למחר כל הזבחים לרוב שהיו להם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source